רש"י על יומא פ״ז

1 בצבו נפשיה - ברצון עצמו:

2 לקטלא אזיל - לישא עונש חטא שמא ישגה בדין ועל עצמו אמר כן:

3 וצבו ביתיה לית הוא עביד - בכל זה לא יעשה צורכי ביתו ולא ישתכר כלום בדבר:

4 ולואי שתהא ביאה - שישוב ויכנס לביתו בלא חטא כיציאה:

5 אמבוהא - גדודי בני אדם הולכין אחריו לכבודו:

6 אם יעלה לשמים שיאו וגו' סופו כגללו לנצח יאבד - וכל זה אמר שלא תזוח דעתו:

7 מכתפי ליה - זקן היה ונושאין אותו באלנקי בכתפיהם בבית המדרש שלא להטריח את הציבור לקום מפניו:

8 שנאמר הנותרים - אלמא אף הן היו ראויין לישרף ונותרו:

9 אין חטא בא על ידו - הקב"ה מדחה מפניו את העבירה שלא תבא לידו:

10 כי לא תעזוב נפשי - למדנו שהקב"ה מונע את החטא מלהכשילו:

11 עשוק בדם נפש - מחויב בנפש שאבדה על ידו:

12 אל יתמכו בו - שלא יפול אלא מניחין אותו ויפול בבור בגיהנם:

13 כדרב הונא - דכיון דחטא תרי זימני שוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה לפי שהעבירה דומה עליו היתר:

14 לימא דלא כרבי - דאמר לעיל אפי' לא עשה תשובה מכפר:

15 אגב שאני - מאחר שעליו הוא סומך לחטוא אינו מכפר:

16 והכתיב ופללו אלהים - וקא סלקא דעתך ופללו לשון תפלה ופיוס הוא שהקב"ה מפללו ומפייסו ומכפר לו:

17 מאן אלהים דיין - והאי ופללו לשון ונתן בפלילים שמות כא הדיין ישפוט ביניהם:

18 אי הכי - דפללו דקרא לשון משפט נינהו אימא סיפא מי יתפלל לו מי ישפטנו בשביל המקום וכי אין שלוחין הרבה למקום ליפרע הימנו:

19 הכי קאמר - הכי נמי דפילול דקרא לשון פיוס הוא והכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו לחבירו וריצהו האלהים ימחול לו:

20 ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו - אם אינו שב מעבירות שבידו כך היה עלי הכהן מוכיח את בניו שישובו מרעתם:

21 בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך - בשביל זר לערבו בממון או אם נוקשת באמרי פיך שהקנטתו בדברים עשה זאת והנצל כי באת בכף רעך על עסקי ממון:

22 לך התרפס - יד ופרע לו ועל מוקש אמרי פיך אם הקנטתו רהב רעיך הרבה רעים לבקש הימנו מחילה. רעיך בתרא דקרא מלא כתיב לפי שהוא לשון רבים:

23 בשלש שורות - שלש פעמים יפייסוהו בשלשה אנשים בכל פעם שנאמר ישור לשון שורה ואין שורה פחותה משלשה בני אדם:

24 חטאתי - הרי פעם אחת וישר העויתי הרי שתים ולא שוה לי הרי שלשה:

25 אנא שא נא ועתה שא נא - אין נא אלא לשון בקשה:

26 הוה ליה מילתא לר' אבא בהדיה - ר' אבא היה לו להתרעם על ר' ירמיה שחטא לו אזל ר' ירמיה איתיב אדשא דר' אבא:

27 זרזיפי דמיא - התזת טיפי שופכין שהיתה השפחה שופכת וזרזיפי טיפין ודומה לו כרביבים זרזיף ארץ בספר תהלים עב:

28 ממציא נפשיה - לפני מי שחטא לו אולי יבקש ממנו מחילה וימחול לו:

29 חליף ותני - עובר ושונה ומשלש פעמים רבות:

30 בהדי טבחא - הטבח חטא לו:

31 קאזיל אבא - רביה:

32 למקטל נפשיה - עכשיו הוא מענישו למות:

33 תבר רישא - משבר עצמות ראש של בהמה:

34 בקועיה - בגרגרתו:

35 סידרא - פרשת מקרא של נביאים או של כתובים:

36 אתא ר' חייא - וגם הוא היה חפץ לפסוק עמו וחזר בשבילו לראש הפרשה:

37 רב שאני - מחמיר היה לעצמו:

38 חלמא חזא ליה לרב - ראה חלום על רב שתלאוהו בדקל והוא סימן נשיאות ראש וגדולה ור' חנינא ראש ישיבה היה כדאמר רבי כתובוח דף קג: בשעת פטירתו חנינא בר חמא ישב בראש וכשראה חלום זה על רב דאג למות לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אמר אדחייה מהכא ויברח לבבל מפני ושם יהיה ראש ולא נדחין למות בשבילו:

39 עם חשיכה - לאחר אכילה משקיבל עליו יוה"כ:

40 שמא תטרף דעתו - מחמת שכרות:

41 דבר קלקלה - של חטא:

42 ממעמקי הלב - תפלה היא:

43 בתורתך כתוב - כי ביום הזה יכפר:

44 רבון העולמים - כי לא על צדקותינו וכו':

45 בתענית - של גשמים:

46 ובמעמדות - ארבעה ימים בכל שבת שאנשי משמר ישראל מתכנסין בעריהן ומתענין וקורין במעשה בראשית כדאמרינן במס' תענית דף כו. והתם מקשינן ותעניות ומעמדות מי אית בהו מוסף ומשנינן הכי קאמר כהנים נושאין את כפיהן כל זמן שמתפללין ואפי' במנחה לפי ששלשה פרקים הללו תעניות הם ואין שכרות במנחה אבל שאר ימות השנה אין נשיאות כפים במנחה ויש מהן ארבע פעמים ביום:

47 צלותא יתירתא - מתפלל שבע כשאר התפלות:

48 ושמואל אמר מה אנו ומה חיינו - אומר ואינו מתפלל:

49 אור יום הכפורים - ליל יום הכפורים:

50 וחותם בוידוי - גרס בתוספתא אינו חותם מקדש ישראל אלא האל הסולחן וחכמים אומרים כל מקום שזקוק לשבע אף בשאר התפלות אם רצה לחתום בוידוי חותם כך שמעתי אבל לא גרס לה בתוספתא הכי אלא וחכמים אומרים מתפלל שבע ואם רצה לחתום בוידוי חותם ואנעילה קיימי קתני מיהת נעילה מתפלל שבע ומתודה תיובתא דשמואל תיובתא:

51 נחית קמיה דרבא - בנעילה ולשון נעילה פליגי אמוראי בברכו' ירושלמי חד אמר נעילת שערי שמים וחד אמר נעילת שערי עזרה:

52 וכיון דצלי - משחשיכה תו לא צריך:

53 והא אמר רב - במס' ברכות תפלת ערבית רשות ומאי פוטרת דקאמר:

54 לדברי האומר חובה קאמר - דזו פוטרתה:

55 מיתיבי וכו' - קתני נעילה וקתני ערבית:

56 שבע מעין שמונה עשרה - ג' ראשונות וג' אחרונות כתיקנן ואומר הביננו באמצע שיש בה מעין שלש עשרה ברכות והיא תפלה קצרה שתיקנו לעוברי דרכים ולמוצאי יוה"כ התירו לצאת בה מפני הטורח: